העשייה שבין הכותרות.

סלילת דרך גישה למלון בהר הזיתים עמדה במרכז פנייה של גזית למחלקת המדינה. לפי המברק האמריקאי, הוא טען שאפשר לסלול את הדרך בלי לפגוע בבית העלמין היהודי וביקש לברר עם ירדן אם העבודות נעצרו ומה תוכניותיה להמשך.

גזית ביקש תשובות בתוך שבוע, והתערבות להפסקת העבודות אם התשובות יעוררו דאגה. נציג מחלקת המדינה הביע הבנה לחשש, אך העדיף טיפול דיפלומטי שקט והסתייג מאולטימטומים. לצד סוגיות הביטחון, המסמך מאיר גם את העיסוק בשמירה על מקום של זיכרון ומורשת.

בשיחה עם רוברט קומר השתתפו גזית, יצחק רבין ורס״ן רון. מזכרו של קומר מתעד מחלוקת על היקף האיום הצבאי ועל המענה הדרוש. לפי הרישום, גזית אמר שישראל סומכת על ארצות הברית, אך זקוקה לערבויות חזקות יותר או ליכולת הרתעה משופרת.

המזכר מייחס לו גם אמירה שישראל נחושה להשיג טילים. קומר הזהיר מהסלמה במרוץ החימוש. בסיום ביקש גזית לעבור מחילופי הערכות לשאלה המעשית: מה עושים מכאן? הרישום משמר את המחלוקת ואת תרומתו שלו לדיון.

▶מאותה שנה: חותם בשם ישראל על האמנה לאיסור ניסויים, 1963

גזית הציג את רצון ממשלת ישראל להשיב את השקט לאזורי הגבול ולשתף פעולה עם הרשויות הירדניות. לצד טענות על חדירות ופגיעות, הוא ביקש שהאמריקאים ימשיכו להעביר מסרים למלך חוסיין, והודה להם על נכונותם להעביר מידע בשם ישראל.

נציג מחלקת המדינה, רוג׳ר דייוויס, הדגיש את מאמציו של חוסיין ואת מגבלות יכולתו למנוע חדירות. הוא הזהיר שפשיטות ישראליות נוספות עלולות להביא לתגובה צבאית ירדנית. חילופי הדברים חושפים את עבודת הדיפלומטיה היומיומית: מסרים, בירורים וניסיון למנוע הסלמה.