בית, משפחה וזיכרון
מרדכי היה אחיה הצעיר של שרה ואחיו הבכור של שלמה גזית. הוא נשא לאישה את רינה לבית זלבנסקי, שהייתה לרינה גזית. לשניים נולדו בן ובת: אבנר, הבכור, ואורנה. לימים הקימו שניהם משפחות לתפארת משלהם — המשך חי לסיפור המשפחתי, הנישא מדור לדור.
אחיו שלמה, אלוף בצה״ל, כיהן כראש אמ״ן ובהמשך כנשיא אוניברסיטת בן־גוריון וכמנכ״ל הסוכנות היהודית. שני האחים פעלו במסלולים שונים של שירות ציבורי.[J3]
לפי זיכרון המשפחה, מרדכי התגורר תקופה ממושכת בשכונת וולפסון בירושלים, סמוך לכנסת. טדי קולק היה גם חברו האישי, כפי שמספר נכדו דן־אייל. הקשר ביניהם שייך גם לסיפור האנושי של חייו בעיר, לצד עבודתם הציבורית.
על עבודתו עם טדי קולק למען ירושלים ←לצד השמחות, נשאה המשפחה גם כאב עמוק. כפי שמספרת המשפחה, ביום הראשון למלחמת ששת הימים, 5 ביוני 1967, נודע למרדכי בזמן אמת, במסגרת תפקידו, על נפילת אחיינו דן אנגל, בנה של שרה. דן היה טייס בחיל האוויר ונפל בשמי מצרים, בתקיפת שדה התעופה באינשאס, בן 22. מקום קבורתו לא נודע; אבן לזכרו הוצבה בהר הרצל. באותו יום נפגשו עבור מרדכי האחריות הציבורית והאובדן האישי. זכרו של דן הוא חלק בלתי נפרד מסיפור המשפחה.
לסיפור חייו של דן (דני) אראל אנגל באתר יזכור ↗פרטי המשפחה, המגורים בירושלים, החברות עם טדי קולק והזיכרון על קבלת הבשורה נמסרו בידי דן־אייל גזית. פרטי נפילתו של דן אומתו בדף ההנצחה הרשמי באתר יזכור.
רגעים מן האלבום המשפחתי
מרדכי ורינה, האחים לאורך השנים, ורגעים עם המנהיגים שעבד לצדם. תצלומים שמסר דן־אייל גזית, עם זיהוי המצולמים מפי המשפחה.
ינואר 1949: מרדכי, רינה ושלמה
לצפייה גם בגרסה המשוחזרת באמצעות AI
גרסה משופרת שנוצרה מן התצלום שלמעלה באמצעות AI. פרטים עדינים עשויים להשתנות; המקור זמין להשוואה.
הורדת הגרסה המשוחזרת באמצעות AIמרדכי ורינה
שני האחים, בשנים המאוחרות
בקבלת פנים, עם משה דיין
בארוחה רשמית, עם שמעון פרס
חברות, מעבר לשולחן הדיונים
בריאיון מ־1981 כינה וולוורת׳ ברבור, לשעבר שגריר ארצות הברית בישראל, את גזית ״חבר טוב מאוד שלי״ (תרגום האתר). הוא נזכר בארוחת ערב בבית גזית, שבה שבו לקרוא במברקיו הדיפלומטיים הישנים של ברבור במסגרת מחקרו של גזית לספר. זיכרונו המשועשע משמר רגע של חברות וסקרנות משותפת.[J2]
להעמקה: המקורות והערות הקריאה (1)
- [J2] וולוורת׳ ברבור — ריאיון היסטוריה שבעל פה ↗
ספריית קנדי, ריאיון עם שלדון מ׳ סטרן, 22.5.1981, עמ׳ 22–23 בתמליל. מועד הארוחה ומיקומה המדויק אינם מצוינים.
מבעד לעיניו של הנכד
שלושה אחים, סיפור משפחתי אחד
שרה, מרדכי ושלמה הם חלק מסיפור משפחתי משותף, שדן־אייל גזית מביט בו באהבה ובגאווה. לצד התיעוד הציבורי, הוא מתאר גם את הגעגוע לשיחות שכבר אי אפשר לקיים.
סבא שלי נפטר מבלי שהספקתי לשמוע ממנו את כל מה שרציתי, את כל הסיפור המלא, את כל הפרטים המרגשים, את כל רגעי ההתלבטות, הדרמה וההכרעה.
עבור נכדו, החיפוש אחר מסמכים, תצלומים והקלטות הוא דרך לשמור פיסות מן הסיפורים שלא הושלמו, ולהעביר אותן הלאה — בתוך המשפחה וגם לציבור. כל גילוי מאפשר עוד מבט אל האדם שמאחורי התפקידים.
סיפורי החיים שלהם שזורים בתולדות מדינת ישראל.
דן־אייל מספר גם כי נקרא, בין היתר, על שם הטייס דן אנגל, בנה של שרה ואחיינו של מרדכי. כך ממשיך הזיכרון גם בשמו שלו, ומחבר בין דורות במשפחה.
לכבוד יום הולדת מאה של סבא מוטקה (לו היה בחיים - היה חוגג את האירוע המרגש, ב 5 לספטמבר) - הצלחתי לאתר עוד כמה שניות של חסד, בהם הוא נראה בוידיאו, מבין פעילויותיו הציבוריות השונות.
בתמונה שמלווה את הפוסט - אפשר לראות אותו מחייך (!), יושב - כמנכ״ל משרד ראש הממשלה, צמוד משמאל, ליצחק רבין (אז כבר ראש הממשלה, במסגרת הכהונה הראשונה שלו) - בדיון עם שר החוץ ההולנדי.
אלו עוד פיסות קטנות של היסטוריה, מדור הנפילים של סבא שלי, ובעיקר מסבא עצמו, שכמה עצוב, שכבר אינו איתנו, לחלוק ולספר, בכל העושר והמגוון של תרומתו המשמעותית עבור מדינת ישראל, ובמגוון התפקידים שזכה למלא בימי חייו.
הלוואי ועוד היה כאן, לחיבוק אחרון, של אהבה והערכה, מכולנו.
קטעים מן הפוסט שנמסר לאתר בידי דן־אייל גזית. הפניות לסרטים ופרטי התיעוד מרוכזים במדור ״בקולו ובדמותו״.
הבטחה לדור הבא
בדברי הפרידה מסבו זכר דן־אייל איש אמת, טוב לב וחרוץ. לצד הגאווה בעשייה הציבורית כתב על אהבה, על שיחות שלא הספיקו להתקיים ועל הרצון להעביר את סיפורו הלאה.
אני יכול להבטיח לך שהנינים שלך ידעו מי היית ומה עשית, ויהיו גאים בך כל כך, כמו שאני גאה בך, ויזכרו אותך, כמו שאני תמיד אזכור אותך. נוח על משכבך בשלום.