באמצע שנות ה־50 חיפשה ישראל דרכים לפרוץ את הבידוד שכפו עליה שכנותיה. אחד הכיוונים היה סודאן, שעמדה אז לקראת עצמאות ושהנהגתה חששה משאיפות ההשתלטות של מצרים. לפי מחקרם של ההיסטוריונים אלי פודה ואנדרו פלזנטל, גזית, אז מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלונדון, היה מעורב בשלב הראשון של המגעים החשאיים עם אנשי מפלגת האומה הסודאנית. לפי המחקר, ב־17 ביוני 1954 נפגשו הוא ומיכאל ארנון בלונדון עם נציגים סודאנים.
המגעים נועדו להניח את היסוד ל״ברית הפריפריה״ בדרום, עם אתיופיה וסודאן, מול מצרים של נאצר. לפי המחקר, משרד החוץ הבריטי לא התלהב מקשר ישראלי־סודאני. הקשר נמשך עד ההפיכה הצבאית בסודאן ב־1958, ששמה לו קץ. זו הופעה מוקדמת של תחום שילווה את גזית לאורך כל הקריירה: עבודה שקטה בערוצים שאינם רשמיים.[PF1]